תסריט

המכבדים 

 

כשתל אביביים, חילונים, נכנסים לסניף ״אושר עד״,

מוחם עסוק בדבר אחד - מוסד חרדי, חייבים לכבד.

(המקבילה הכשרה של ״סבאח אל חיר נשמה״)

אותם לקוחות תל אביביים נכנסים לסופר כרוח סערה ומקפידים להתאים את עצמם

לצוויון הדתי (הדימיוני) של הסופר בעוד העובדים לא מבינים מה נפל עליהם.

​

אנחנו עוקבים אחריהם בסיטואציות השונות בביקור :

- בכניסה לסופר, בחור מוציא מהכיס כיפה מאולתרת (״החתונה של רעות ורונן״) וחובש.
- בחור נוסף מחפש מזוזה לנשק בין המעברים בסופר. 

- בחורה עוצרת עובדת בסופר ושואלת איפה המדף של חלות המפתח. העובדת, כמובן, מסתכלת בה בבלבול.

- בקופה, אישה מפרידה על המסוע מוצרים שהם זכר ומוצרים שהם נקבה. צועקת לבעלה:

״מאמי... שורש פטרוזיליה זה זכר או נקבה??״ בעוד הקופאית בוהה בה בפליאה. 

- גבר מחכה 6 שעות בסמוך למקרר הגבינות רק כי לקח בשר קודם... 

- יוצאים מהסניף בהליכה אחורה כמנהג המקובל בכותל.

 

סגיר-

אושר עד - זה ממש, פשוט סופר.

​