תסריט

תסריט 1

גבר אישה בני 30 ויושבים במסעדה רומנטית, לאור נרות.

מנגינת פסנתר ברקע, אורות מעומעמים.

ליד הזוג חולפת אישה מבוגרת, בדרכה לשולחן בו יושב ומחכה לה בעלה.

האישה הצעירה, המבחינה במבוגרת, מיד קמה ומפנה לאישה המבוגרת (ועכשיו גם המבולבלת) את כיסאה במחוות ״בואי בואי גברת... שבי... אני בסדר אני אעמוד...״ 

האישה המבוגרת יושבת בחוסר נעימות מול הגבר הצעיר, המבולבל גם כן. 
האישה הצעירה מחייכת כמי שמרוצה וגאה בעצמה.

​

תסריט 2

אולם קולנוע מלא, ההקרנה החלה. צעיר וצעירה יושבים וצופים בסרט.

איש מבוגר, עם דלי פופקורן בידו, עושה את דרכו למושב שליד אשתו.

כאשר המבוגר עובר ליד הבחור הצעיר, זה מיד קם ומפנה למבוגר את כיסאו ולוחש ״שב אדוני... הכל בסדר, לאלא, לא אקח ׳לא׳ כתשובה, אני אסתדר... שב כאן.״ 
המבוגר, שמתקשה להסביר את עצמו, יושב מחוסר נעימות במקומו של הצעיר.

והצעיר? מרוצה מעצמו כמי שעשה מעשה טוב.

​

​

תסריט 3

פארק בצהרי היום. מסיבת יומהולדת של משפחות - ילדים, הורים ומבוגרים.
בין העצים יש דגלונים צבעוניים, שולחן עם כיבוד ומוזיקה שמחה.

החוגגים משחקים את משחק הכיסאות (=כיסאות מוזיקאליים). אחד מהם הוא הסבא

מסתובבים שמחים סביב הכיסאות המסודרים פנים-גב לסירוגין.
עם הפסקת המוזיקה, אחד המשתתפים נותן את הכיסא שלו לסבא, במחוות גוף של ״בוא, קח את המקום שלי, הכל בסדר... אני אעמוד״. 
האיש עומד, מרוצה מעצמו. הסבא, וכולם, מבולבלים מהמעשה התמוה.

 

 

​